ילדה קטנה של אמא

לכל החברות של אמא שלי וגם לאלה שעוקבים אחרי הבלוג שלום!!!!
שמי אליה, ואני הילדה הקטנה של אמא. היום אני חוגגת שנתיים ומרוב שאמא שלי עסוקה באפייה של עוגות טעימות ומתוקות מאוד מאוד, ועוד שאר מטעמים לכבוד בני משפחתי שיבואו מחר להדלקת נר ראשון של חנוכה לחגוג איתי את יום הולדתי, אני פה למלא את מקומה ולספר קצת על עצמי.
האמת היא שכיף לי מאוד שנולדתי להורים כמו שלי. המשמרת השנייה של יום העבודה של אבא שלי נקראת "לפנק לפנק לפנק" ואמא שלי, בכל רגע פנוי מצלמת אותי, ואחרי זה עסוקה בלעצב עוד עמוד לאלבום שלי, או מיני אלבום ועוד מיני אלבום לסבא וסבתא מהצד של אבא וגם מהצד של אמא, ועוד המון דברים שרק מלחשוב עליהם אני כבר מתעייפת. שלא לדבר על זה שיש לה חברה מקסימה שהיא גם צלמת מאוד מוכשרת. בשבילי היא לימורי ואני בשבילה אליונת, אבל אני יודעת שאמא תמיד מדברת במושגים מקצועיים, אז בשבילה היא  Photofairy. לימורי מצלמת אותי המון מאז שנולדתי, בקליק הראשון של המצלמה כנראה שהעירו אותי משנת היופי שלי אז קצת בכיתי, אבל בהמשך מאוד מאוד נהניתי.
לכבוד יום הולדתי היתה לאמא סיבה מצויינת לקחת אותי שוב פעם ללימורי ליום צילומים כייפי.
אמא כמו תמיד אוהבת אותי בכל התמונות גם אם אני יוצאת בהן לפעמים "לא משהו", ואז לימורי אומרת לאמא "אבל רותיל'ה את חייבת לבחור רק תמונה אחת". הפעם בתמונות שאני בלרינה קטנה אמא אמרה שהיא לא מוותרת על אף תמונה, וכך היא באמת עשתה.
את נעלי הבלט סבתא שלי קנתה לי ביום שנולדתי והביאה לי אותם ממוסקבה הרחוקה. למרות שהיא אמא של אבא היא די מזכירה לי את אמא שלי. הנעליים במידה של ילדה בת 3, אבל מי מסתכל על זה אם הן כאלו מתוקות, מבחינתה ברור שקונים אותן גם לתינוקת שרק נולדה. ואמא שלי התעקשה להלביש לי את בגד הבלרינה שקצת קטן עליי, אבל העיקר שיתאים לנעלי הבלט. טוב נו, הנה התמונות לשיפוטכם.

כאן הורדתי את הקשת מהשיער והרמתי קצת את הרגליים לרגע קטן של מנוחה, כי הרי סידרתי גם את כל הלבבות על הספה

מקווה מאוד שאהבתם. כמו אמא גם אני אוהבת את כולכם מאוד ושולחת לכם נשיקות מתוקות מתוקות!!!!!