שעת בין הערביים, רגע קטן של מנוחה על הספה.
כמה דקות של שקט, בלי טלפונים, בלי נייד. הילדים בבית. לא שעת חוגים, ספרייה או איסוף מחברים. שקט. רק אני והמחשבות שלי.
ימים של חג מאחורינו והנה אנחנו כבר רגע לפני יום הכיפורים, בימים של חשבון נפש. ימים עם רוחניות שמרחפת וממלאה את האוויר.
ימים של שקט .יחסי כמובן, אבל שקט. ימים בהם רצוי כי נשכיל לעשות חשבון נפש בתוך תוכינו ועם עצמינו, לנסות לדמיין ולו לרגע תמונה פנורמית אחת כאילו הייתה מורכבת מרצף של תמונות קטנטנות, כאשר בכל אחת מהן נראה את עצמינו, פעם בתמונות אהובות מאוד, פעם בפחות ואפילו בכאלה שהיינו רוצים למחוק במיידי, הן מן התמונה והן מתוך הזכרון.
וכאן נכנסות ההחלטות, החלטות חדשות לשנה ולהתחלה חדשה. וברגעים אלה אשרי המשכיל לקבל על עצמו לשנות את שהיה רוצה לשנות, לבדוק מה ראוי שיפור ואיך להתקדם, ובאותה המידה גם לפרגן לעצמו על דברים שדווקא כן היה שבע רצון מהם, כי מגיע לו. הרי לא תמיד הכל חשוך, יש גם אור. ועל המידה בה האור מופץ השליטה נמצאת בידינו. אנו יכולים להעצים את האור שיפזר מעלינו במלוא הדרו או לגרום לעמעומו.
להפנים כי אנו חיים את הרגע, ואת הרגע הזה אנו צריכים לדאוג להכיל בתכונות נעלות כמו אצילות, הגינות, חברות, נתינה, הקשבה והרבה חום ורגש, כי רק במקומות מסוג אלה דרים האחווה והאהבה. כן, אהבת חינם, זו שהפכה למעין מצרך נדיר בימים כמו אלה.
ואז כשהעיניים כמעט נעצמות, התמונה שמבזיקה לרגע מן המרפסת, גורמת לי לקום ולמהר לתפוס את הרגע דרך עדשת המצלמה.
לכאורה, תמונה של שקיעה, אבל כשהיא מבזיקה בסמוך למחשבות כאלו היא נראית כבר אחרת, דומה כי השכינה שורה על כולנו מתוכה.....
מאחלת לכולנו שהאור יאיר ויקיף את כולנו, שנבחר תמיד בטוב ושנדע לאהוב.
בפוסט מסוג זה שאין בו שום יצירת סקראפ, הסבר על טכניקה כזו או אחרת, או הדרכה, בחרתי לשתף ביצירה מסוג אחר, מרטיטה ומרגשת במיוחד.
"ונתנה תוקף" הוא אחד הפיוטים המרגשים והמעוררים ביותר שנכתבו ומושמעים בתפילות ראש השנה (קהילות אשכנז) ויום הכיפורים (חלק מקהילות ספרד). הפיוט מתאר בנשגבות ובאופן שמעביר רטט בלב, את יום הדין הקדוש. הוא מפאר את ריבונו של עולם היושב כדיין על כסא המשפט ודן כל אדם לפי מעשיו.
בגלל המילים המדוייקות, או בגלל הסיפור קורע הלב שמסתתר מאחורי כתיבת הפיוט המיוחס לרבי אמנון ממגנצא, הפך "ונתנה תוקף" לאחד הרגעים המרגשים ביותר בתפילות הימים הנוראים.
בתחילת שנות ה-90 הלחין יאיר רוזנבלום ז"ל את "ונתנה תוקף", לזכר 11 בני קיבוץ "בית השיטה" שנהרגו במלחמת יום הכיפורים. במקביל לעבודתו על היצירה הוא דיבר על גוון קולו המיוחד של הזמר אדם שיתאים לביצוע מרגש. לפני כשנה הקליט אדם את גרסתו לפיוט "ונתנה תוקף" ובכך הושלמה צוואתו של יאיר רוזנבלום ז"ל והמעגל נסגר. דקות ספורות בלבד בשמיעת השיר, גורמות להבין ולהפנים את כל הגלוי והנסתר בעולם בו אנו חיים, ואת התובנות שבו.
את מילותיו המיוחדות של אדם כשהתראיין עם צאת השיר בכתבה לynet ראוי ביותר גם כן לשתף :
"כשהגיע היום שהחלטנו להקליט את הפיוט, הייתה לי תחושה של הארה", הוא אומר. "אנשים צריכים לקרוא את התפילה הזו ולהבין. העולם היום נגרר אחרי שנאת חינם, אחרי אי-קיום מצוות אלמנטריות של בין אדם לחברו, ואתה רק רוצה להגיד- תפנימו, יש מעמד שבא פעם בשנה וזו הזדמנות לתקן, להיות אחרים. זה לא מבחן של בית ספר, אלא מבחן של חיים. בעולם הזה, אם נאהב את זה או לא, יש מנהל והוא יודע מה הוא עושה, ואנחנו רק צריכים לעשות את הטוב ביותר שאנו יכולים, עלינו להבין שהכל לטובתנו, הכל לרווחתנו. ומהמקום הזה יש לבקש מחילה, שישפוט אותנו טוב. שאם נדרשים ייסורים- אז למזער אותם. וכל זה אגב, לא קשור לאם אתה דתי או חילוני".
גמר חתימה טובה לכולנו, אמן!!!
שלכם באהבה, רותי.
כמה דקות של שקט, בלי טלפונים, בלי נייד. הילדים בבית. לא שעת חוגים, ספרייה או איסוף מחברים. שקט. רק אני והמחשבות שלי.
ימים של חג מאחורינו והנה אנחנו כבר רגע לפני יום הכיפורים, בימים של חשבון נפש. ימים עם רוחניות שמרחפת וממלאה את האוויר.
ימים של שקט .יחסי כמובן, אבל שקט. ימים בהם רצוי כי נשכיל לעשות חשבון נפש בתוך תוכינו ועם עצמינו, לנסות לדמיין ולו לרגע תמונה פנורמית אחת כאילו הייתה מורכבת מרצף של תמונות קטנטנות, כאשר בכל אחת מהן נראה את עצמינו, פעם בתמונות אהובות מאוד, פעם בפחות ואפילו בכאלה שהיינו רוצים למחוק במיידי, הן מן התמונה והן מתוך הזכרון.
וכאן נכנסות ההחלטות, החלטות חדשות לשנה ולהתחלה חדשה. וברגעים אלה אשרי המשכיל לקבל על עצמו לשנות את שהיה רוצה לשנות, לבדוק מה ראוי שיפור ואיך להתקדם, ובאותה המידה גם לפרגן לעצמו על דברים שדווקא כן היה שבע רצון מהם, כי מגיע לו. הרי לא תמיד הכל חשוך, יש גם אור. ועל המידה בה האור מופץ השליטה נמצאת בידינו. אנו יכולים להעצים את האור שיפזר מעלינו במלוא הדרו או לגרום לעמעומו.
להפנים כי אנו חיים את הרגע, ואת הרגע הזה אנו צריכים לדאוג להכיל בתכונות נעלות כמו אצילות, הגינות, חברות, נתינה, הקשבה והרבה חום ורגש, כי רק במקומות מסוג אלה דרים האחווה והאהבה. כן, אהבת חינם, זו שהפכה למעין מצרך נדיר בימים כמו אלה.
ואז כשהעיניים כמעט נעצמות, התמונה שמבזיקה לרגע מן המרפסת, גורמת לי לקום ולמהר לתפוס את הרגע דרך עדשת המצלמה.
לכאורה, תמונה של שקיעה, אבל כשהיא מבזיקה בסמוך למחשבות כאלו היא נראית כבר אחרת, דומה כי השכינה שורה על כולנו מתוכה.....
בפוסט מסוג זה שאין בו שום יצירת סקראפ, הסבר על טכניקה כזו או אחרת, או הדרכה, בחרתי לשתף ביצירה מסוג אחר, מרטיטה ומרגשת במיוחד.
"ונתנה תוקף" הוא אחד הפיוטים המרגשים והמעוררים ביותר שנכתבו ומושמעים בתפילות ראש השנה (קהילות אשכנז) ויום הכיפורים (חלק מקהילות ספרד). הפיוט מתאר בנשגבות ובאופן שמעביר רטט בלב, את יום הדין הקדוש. הוא מפאר את ריבונו של עולם היושב כדיין על כסא המשפט ודן כל אדם לפי מעשיו.
בגלל המילים המדוייקות, או בגלל הסיפור קורע הלב שמסתתר מאחורי כתיבת הפיוט המיוחס לרבי אמנון ממגנצא, הפך "ונתנה תוקף" לאחד הרגעים המרגשים ביותר בתפילות הימים הנוראים.
בתחילת שנות ה-90 הלחין יאיר רוזנבלום ז"ל את "ונתנה תוקף", לזכר 11 בני קיבוץ "בית השיטה" שנהרגו במלחמת יום הכיפורים. במקביל לעבודתו על היצירה הוא דיבר על גוון קולו המיוחד של הזמר אדם שיתאים לביצוע מרגש. לפני כשנה הקליט אדם את גרסתו לפיוט "ונתנה תוקף" ובכך הושלמה צוואתו של יאיר רוזנבלום ז"ל והמעגל נסגר. דקות ספורות בלבד בשמיעת השיר, גורמות להבין ולהפנים את כל הגלוי והנסתר בעולם בו אנו חיים, ואת התובנות שבו.
את מילותיו המיוחדות של אדם כשהתראיין עם צאת השיר בכתבה לynet ראוי ביותר גם כן לשתף :
"כשהגיע היום שהחלטנו להקליט את הפיוט, הייתה לי תחושה של הארה", הוא אומר. "אנשים צריכים לקרוא את התפילה הזו ולהבין. העולם היום נגרר אחרי שנאת חינם, אחרי אי-קיום מצוות אלמנטריות של בין אדם לחברו, ואתה רק רוצה להגיד- תפנימו, יש מעמד שבא פעם בשנה וזו הזדמנות לתקן, להיות אחרים. זה לא מבחן של בית ספר, אלא מבחן של חיים. בעולם הזה, אם נאהב את זה או לא, יש מנהל והוא יודע מה הוא עושה, ואנחנו רק צריכים לעשות את הטוב ביותר שאנו יכולים, עלינו להבין שהכל לטובתנו, הכל לרווחתנו. ומהמקום הזה יש לבקש מחילה, שישפוט אותנו טוב. שאם נדרשים ייסורים- אז למזער אותם. וכל זה אגב, לא קשור לאם אתה דתי או חילוני".
גמר חתימה טובה לכולנו, אמן!!!
שלכם באהבה, רותי.
