אבל אם אתה קורא רומן, אתה בעצם רוכש כרטיס כניסה אל תוך המבואות החשאיים ביותר של ארץ אחרת ושל עם אחר. קריאה ברומן היא הזמנה לבקר בבתיהם של אנשים אחרים ולהכיר את חדרי חדריהם. אם אינך אלא תייר, אולי יזדמן לך לעמוד באחד הרחובות, להתבונן בבית ישן ברובע העתיק של העיר ולראות אישה משקיפה מבעד לחלון.
אחר כך תתפנה ותלך לדרכך.
אבל כקורא אינך רק מתבונן באישה המביטה בחלון, אלא אתה נמצא עימה, בתוך חדרה, ואף בתוך ראשה. כשאתה קורא רומן מארץ אחרת אתה בעצם מוזמן אל תוך סבלותיהם, אל שמחותיהם המשפחתיות, אל תוך חלומותיהם....".
את הנאום המרגש הזה נשא הסופר עמוס עוז בטקס בו קיבל את פרס נשיא אסטוריה בשנת 2008.
עדיין אתכן הקוראות ולא אתכן, טובעת בשלל סיפורים משפחתיים מרגשים, משמחים, עצובים ונוגעים ללב.
מוצאת את עצמי נוברת בתמונות ואוצרות משפחתיים שהוצאו וכאילו הובאו אליי מתוך מגירות הזיכרונות של אותם האנשים שהפקידו בידיי לעצב אותם עבור עבודות השורשים. חלק נכבד מהן כבר הוגש לבתיה"ס השונים ברחבי הארץ כבר ב-15 במרץ, אבל ישנם עדיין שיכולים להגיש עד אמצע מאי.
כמו בדבריו של עמוס עוז, גם בקריאת עבודות השורשים, שהן בעצם סוג של רומן, אנו רוכשים כרטיס כניסה אל תוך המבואות החשאיים ביותר של ארצות אחרות, של עמים ותרבויות אחרות, ומבינים שלכל משפחה או שושלת יש את הייחודיות שלה.
מאחר ועבודות אלו עמוסות בתמונות רבות של בני משפחה, חברים ומכרים אני ממעטת לפרסם מטעמי פרטיות הלקוחות.
העבודה אותה אני מעלה ברשומה זו התחילה משיחת טלפון די בהולה מהאם, כשבועיים (אפילו פחות) לפני מועד ההגשה, כשאני כלל לא פנוייה לקבל הזמנות עד לאחר חג הפסח. אומרים שהמילה 'מקרה' באה למעשה מצמד המילים רקם ה' ושאין מקריות, דברים לא קורים סתם. אני מודה, שלא יודעת איך מצאתי את עצמי בשיחת הטלפון עימה להסכים לקבלת ההזמנה ועוד בהתראה כה קצרה. כשהגיעה אליי לפגישה ולמסירת החומר, פרצה בבכי וסיפרה שבנה הבכור נהרג בתאונת אופנוע לפני מספר שנים ושאינה מסוגלת לגעת בעבודה...
במהלך העבודה התוודעתי לאחת המשפחות המייצגות את מלח הארץ ואת אהבת הארץ והציוניות במיטבה. משפחה שהחלה את מסעה בלבנון עם היסטוריה עשירה ומפוארת ועד להמשך השושלת כאן בארץ.
העבודה כרוכה באלבום בעבודת יד, ללא עיצוב בתלת מימד, מלבד הכריכה, מפאת עומס הדפים וכמויות החומר, כשהתמונות לבדן מדברות בעד עצמן, 90 עמודים מעוצבים עם 140 תמונות אותן שילבתי בעיצוב אינטראקטיבי,
ברשומה זו בחרתי להעלות חלקים מתוכה.
עם כל הלחץ של העמידה בלוח הזמנים והכאב שבהכנתה, ההנאה מהסיפור המשפחתי היתה מספקת מאין כמותה...
הצצה למטבח מרוקאי וסורי לבנוני עשיר
ללא ספק הוזמנתי "אל תוך סבלותיהם, אל שמחותיהם המשפחתיות, אל תוך חלומותיהם...."
בתוך תהליך הכנת עבודות השורשים, גם של ילדיי הפרטיים, פעמים רבות נתקלתי בסוגייה הטוענת שעבודה זו היא למעשה נטל להורים, בו ההכנה ואיסוף החומר הרב נופל עליהם. אז נכון, שיש צדק בדברים, אבל מאז ומעולם טענתי שיש תמורה להשקעה. ללא עבר אין עתיד. והעתיד לא יוכל להתקיים בלי שילדינו ידעו מאין באו ומה עבר על הדורות הקודמים. רוצים או לא רוצים, בזמן הכנת העבודה אפילו שישמעו סיפור קטן מההורים או מהסבים והסבתות, הם יתוודעו בדרך זו וייחשפו לעולמות ועבר היסטורי שכלל לא הכירו.
עבודות השורשים נותנות לנער או הנערה המתבגרים, את הכלים להבין עד כמה באמת חשוב לשמור על ההיטוריה שלנו כעם, כאומה, למשך הדורות הבאים, על מנת שיוכלו להעביר את המידע שאספו מדור לדור, שהרי אין עתיד בלי עבר.
אין ספק, שעבודת שורשים סוחפת עימה את כל המשפחה (ואותי כמעצבת) בחיפוש אחר שורשים נוספים, ברצון לנדב עוד
פיסת מידע על גבי פיסת מידע נוספת, עד שהסיפורים הופכים להיות מוחשיים.
מלבד זו, עבודת שורשים כשהיא מונחת, שמורה או מוצגת לראווה בסלון הביתי, מבלי לדעת היא למעשה מוצג מוזיאוני נדיר של ההיסוריה המשפחתית....
ולכם...בני משפחת סוויד-סויסה, תודה על הצצה נדירה למשפחה מיוחדת במינה.
שלכן באהבה, רותי.
